במבט ראשון, כתיבת פנטזיה נראית כמו התחייבות לחיים שלמים במחוזות הדמיון. ככותבי פנטזיה אנחנו מתבקשים לבנות עולם שלם מאפס, לחשוב על כלכלה, מערכת משפט, מבנה פוליטי, גאוגרפיה, שמות לכל הירחים בשמיים וכמובן: מערכת קסם שתהיה גם מקורית, גם מורכבת וגם לא תקרוס בפרק תשע בגלל חור עלילתי. למרות שכל האמור לעיל בהחלט עשוי להיות נכון, […]
במסגרת הניסיון לרכוש כלים חדשים ולנסח לעצמי תובנות ביחס לכתיבה מצאתי את עצמי מתקצרת תזה מעניינת שעוסקת באחת השאלות היותר מעניינות – לטעמי – בכתיבה. מהי כתיבה אימרסיבית, ואיך מייצרים חווית קריאה שסוחפת את הקורא. את התזה כתב Maksymilian Nowak וניתן למצוא אותה במלואה, כאן. מהי בעצם אימרסיה? למרות שמרביתנו חווים אימרסיה ואם יציגו בפנינו […]
אם הסתובבתם ביומיים האחרונים במקומות אותם פוקדת אני עצמי ואנוכי בפייסבוק, וודאי הבחנתם (בעוד) סערה על כוס תה, סביב יצירתו של טולקין. קודם היה זה פוסט שהתבאס מהפרוגרס ונטייתו הטוטליטרית למשטר ולסתום פיות (ובמיוחד מהתשוקה חובקת-הכול לדייברסיטי, כולל על חשבון היצירה עצמה וכוונתו המפורשת של המחבר), אח"כ פוסט שנכשל להתפעל מטולקין, ואז עוד פוסט – […]
בפוסט הקודם עשיתי כמיטב יכולתי להסביר מתי חשוב להשתמש בדימויים ותיאורים. תיאור, כך הסברתי, מייצר גרביטציה מסוימת – הוא מושך את תשומת הלב של הקורא, מאותת לו איך לקרוא את הסיפור ואיזו מידת חשיבות לייחס לעצם, לאירוע או לאדם המדוברים. ואולם, זה איננו תפקידו היחיד. לתיאורים ודימויים יש תפקיד חשוב נוסף, והוא יצירת נימה ואטמוספרה. […]
סיפור שהיה כך היה: קבלתי כתב-יד לקריאה. כתב היד עסק ברומן בין גיבור ברברי מסוקס, לנסיכה אלפית עדינה. בדיוק כוס התה שלי. התיישבתי לקרוא, ולמרות שעיניי בהחלט לא חשכו, כי מדובר בכותבת מוכשרת, משהו בטקסט היה יבש. אולם המחולות היה… סתם אולם מחולות. רצפת שיש. שדרת עמודים. סטנדרטי. השמלה שלבשה הגיבורה תוארה בשתי מילים, ועיקר […]
במסגרת הניסיון למקסם את האימפקט של "ניצוצות" וסתם בגלל שאני ממש אוהבת את עולם המערכה, מצאתי את עצמי כותבת (עם ובלי אור), סיפורונים שונים שמתרחשים בעולם של הספר. בסיפור אחד יוצאים גיבורינו להציל ילד חמוד ממשאלה שהסתבכה, בסיפור שני, שחר וסהר מטפלים במכונת כביסה סוררת ובסיפור אחר, סהר עד לגביית פרוטקשן של המאפיה הקסומה, וכצפוי […]
הדבר הראשון (באמת), לא השני, ולא החמישי וחצי שלמדתי כשהתחלתי לפרסם את הכתיבה שלי במרחב הציבורי, אי שם באינטרנט של 1999, הוא זה: מרגע שטקסט עזב את המגירה, הוא אינו מצוי עוד ברשותה של הכותבת. אנשים יכולים לאהוב את היצירות שלי. אנשים יכולים לשנוא אותן. אנשים יכולים לכתוב לי ביקורות קטלניות או לרמוז שאני מפגרת, […]
"הכתיבה," התעקש ידיד יקר בדיון שניהלנו לפני מספר ימים, "לא שייכת לאף אחד." כל מי שרוצה לכתוב יכולה, ויותר מזה – כל מי שרוצה להוציא לאור את יצירתו יכול גם הוא לעשות זאת. הקושי האמיתי טמון בהעמדת מוצר מוגמר איכותי. וכמו שאמר ידידי: "כתיבה טובה היא תמיד ולעולם תוצר של הרבה למידה ועבודה קשה". אף […]
הטענה העיקרית של (חלק מ)הדוברים השונים שמנסים להסביר כיצד ואיך התפתחה התודעה האנושית לכלל סובייקט (כלומר: איך הפכנו מחיות שלא מסוגלות לחשוב על עצמן כעל ישות עצמאית, לכדי הומו-סאפיינס שיודע להגיד "אני!"), אומרת פחות או יותר דבר כזה: כשאנחנו עושות משהו, פועלות למען מטרה מסוימת, פונות לדמות מסוימת או כותבות על עצמנו בצורה מסוימת, אנחנו […]
רבים מגיבורי הז'אנר החביבים עלינו חווים טראומות איומות, ובדרך כלל ממשיכים בסיפור כאילו שום דבר לא קרה. לא כך הדבר כשמדובר בפאנפיקים: כותבות לא מעטות משתמשות במדיום הזה כדי לעסוק בהיבטים שונים של טראומה. ספרות המעריצים יוצרת מרחב בטוח, שאפשר לקיים בו שיח על חוויות שלא זכו להמשגה ולעיבוד בכלים אחרים. מערכת המוסכמות של הפאנפיקים, […]
