מפני שלא כל משוב באמת משמש כמקפצה לשיפור כתב היד, נשאלת השאלה איך נראים משובים יעילים באמת. אל תתבלבלו – לא כל משוב מועיל. אני די בטוחה שכל משוב הוא משוב שהכותבת תשמח לשמוע או לפחות תרצה לשמוע; רוב המשובים מחמיאים בדרך זו או אחרת (מישהו חשב על ספרי והגיב לו); אני אפילו מוכנה לסכם […]
אחד הדברים המעניינים שגיליתי תוך שוטטות בקבוצות כתיבה באנגלית, הוא שבניגוד לנעשה בארצנו הקטנטונת, בה מקובל להפריד בין עריכה ספרותית לעריכה לשונית, הצורה המקובלת לנתח, לפרק ולערוך כתב-יד בניכר (לפחות זה דובר האנגלית) שונה לחלוטין. בלעז, כך שמחתי לגלות, הלשון היא לא היבט נפרד ואוטונומי מהמהלך העלילתי, אלא שכבה גבוהה או אולי מעודנת יותר של […]
או: למה הכריכה של "מסמרים" מהממת ומדויקת שאין דברים כאלה? (נכתב בהשראת הכותר שעד היום אני מצטערת שלא קניתי: modern art: why couldn't your five years old draw this?) מדי פעם (ובאופן שלא כ"כ חזיתי) אני נחשפת לתלונות על הכריכה של "מסמרים". "רציתי לקרוא, אבל הכריכה ממש דוחה בעיניי". "הכריכה מכוערת רצח". "ראיתי את הספר […]
דה-פמיליאריזציה, מונח שנטבע על ידי הפורמליסט הרוסי ויקטור שקלובסקי, מדברת על היכולת להבנות את המוכר כזר, לגרום לנו לשקול ולהעריך אותו מחדש. המונח מתכתב גם עם הטענה של יאקובסון לפיה שפת הספרות היא זו שזולגת מתוך הטקסט וגורמת לנו לתהות אודותיה. משהו (יותר ממשהו) מהאפקט הזה קיים גם ברומן הרומנטי. נניח – אני יכולה לחשוב […]
בעולם שבו לכל פעולה כלכלית יש היבט פוליטי, גם קריאה – באופן פוטנציאלי – היא פעולה פוליטית. כמו בתחום ההשקעות האחראיות-חברתית (SRI), כשאנחנו נותנות את כספנו לסופרת א' ולא לסופרת ב', אנחנו מבצעות פעולה שיש לה השלכות על המציאות. אומנם, לכסף אומנם אין ריח ולפעמים גם לא ממשות פיזית, אבל מי שיש לה יותר כסף […]
סיפור מרתק ולקח בצידו, הפעם מעולמות הכתיבה הסאפפית. איי. סי. אדמס, כפי שניתן ללמוד מהפרופיל שלה, הייתה כותבת צעירה שבסך הכל רצתה לפרסם סיפורי אהבה לסביים. עם תואר בספרות אנגלית והרבה מוטיבציה, אדמס השתלבה במהירות בקהילת הספרות הסאפפית, תוך הסתמכות על רצונן הטוב של כותבות ותיקות יותר ששמו לעצמן לקדם כותבות חדשות. אדמס פרסמה מיצירותיה, […]
אחרי שנה של מכירות מדשדשות (ותאמינו לי שאני סופר מחמיאה לעצמי), אין שאלה שמעוררת בי צמרמורת גדולה יותר מ-מה הערך שאת נותנת לקהל היעד שלך? פוסטים שמהללים את יכולתם של סופר או סופרת לפלח במדויק את קהילת הקוראים שלהם או לפנות אליה עושים לי פריחה, וכשאני שומעת את המילה "ערך" אני בכלל מקבלת חום. החום, […]
לפוסט הקודם בנושא: את מי משרת שוק הספרים? אומנות במיטבה היא מסר המגולם באמצעות המדיום שלו. כמו לולאת מוביוס – צורה דו-מימדית שיש לה צד אחד בלבד – המסר הוא המדיום ולהיפך. דידי וגוגו מחכים לגודו על הבמה ובאמצעותה, מר פרופרוק יושב וממתין לרגע שיהרה את עצמו וחוזר חלילה בשירו של ט. ס. אליוט, מראה שחורה המציבה ראי לחיים מחוץ ליצירה […]
"אני רוצה להיות סופר פנטזיה," ציין בחור צעיר בקבוצת כותבים בוואטסאפ. "מה אתם מציעים לי לקרוא?" "ספרות ז'אנר, כמובן," אמר מגיב אחד. מגיב אחר שטח רשימה מפורטת של ספרים. מגיב שלישי שאל את הבחור באיזה תחום הוא שואף להתמקצע. "את התחום הזה אתה צריך לקרוא." ביני לבין עצמי, גלגלתי עיניים בשקט. הרשימה שהצעתי, בסופו של […]
בפוסט שפרסמה אתמול בפייסבוק, תהתה הסופרת והעורכת נועם בן חיים האם באמת כל אדם שרוצה בכך יכול לכתוב ספר. עזבו את עניין הטעם והריח, האם באמת יתכן שכל אדם שייקח עט בידו (או ידליק מחשב) יצליח, בעזרת מספיק עקשנות, נחישות וכמובן למידה, להפיק תוצר שראוי לחלוק עם העולם. לשאלה הזאת יש כמה תשובות, כשהחשובה מביניהן היא […]
