בקניית יותר ממוצר אחד:
ספר דיגיטלי ב-52 ש"ח
ספר מודפס ב-01% הנחה!
במסגרת הניסיון לרכוש כלים חדשים ולנסח לעצמי תובנות ביחס לכתיבה מצאתי את עצמי מתקצרת תזה מעניינת שעוסקת באחת השאלות היותר מעניינות – לטעמי – בכתיבה. מהי כתיבה אימרסיבית, ואיך מייצרים חווית קריאה שסוחפת את הקורא. את התזה כתב Maksymilian Nowak וניתן למצוא אותה במלואה, כאן.
למרות שמרביתנו חווים אימרסיה ואם יציגו בפנינו הגדרה מתאימה, נדע לומר ש-כן, בטח, גם אנחנו חווים אימרסיה, המונח כשלעצמו, בטח בשימוש במחקר, סובל מערפול לא-מכוון. שימושים מסוימים במילה מכוונים לחוויה שבה אנחנו שותפים פסיביים, אחרים רומזים כי מדובר בפעולה אקטיבית, ואחרים בכלל למצב-תודעה. אם כך, ניסיון לסביר במדויק מהי אימרסיה יחייב אותנו להתחיל בבירור המונחים השונים שמשמשים לתאר את המצב, והרעיונות שעומדים מאחוריהם.
המונח הראשון הוא כמובן אימרסיה.
המשמעות הבסיסית של המילה immrerse היא: לשים משהו או משהו מתחת לגוף של מים. המשמעות המילולית מבהירה היטב גם את המשמעות המטאפורית: להיות מעורב.ת עמוקות במשהו. המונח מגיע מהמילה הלטינית immergere שפירושה "לטבול, לשקע, להטביע". או, אם לדייק, התחילית im שמשמעה, לתוך, מלווה את הפועל mergerer שמשמעותו לטבול, להטביע.
שווה להזכיר שהמונח אימרסיה משמש בהרבה תחומי דעת, למשל פיזיקה, מיקרו-אלקטרוניקה, הנדסה ועוד. מן הסתם, האופן שבו פיזיקאים מבינים אימרסיה שונה לחלוטין מהאופן שבו המונח מובן בספרות.
תחום קרוב יותר לספרות הוא חינוך. למידה אימרסיבית (של שפה) היא למידה שנעשית על ידי שימוש מתמיד בשפה הזו, ללא גלגלי עזר והסתייעות בשפת האם.
בכל מה שנוגע לממלכת הספרות, המילה אימרסיה לא מופיעה יותר מדי במחקר, וכאשר היא בכל זאת מופיעה, משמעותה, כאמור, מעורפלת. כך, למשל, כותבת אחת החוקרות בתחום: "המונח אימרסיה הפך כה פופולרי בתרבות העכשווית שאנשים נוטים להשתמש בו כדי לתאר כל סוג של חוויה אומנותית מהנה או פעילות סוחפת". ועדיין, למרות שאימרסיה היא המונח הפופולרי ביותר לתיאור מעורבות קיצונית במשהו, זו עדיין מילה מעורפלת בכל מה שנוגע לשיח האקדמי.
אחרי אימרסיה בד"כ נמצא את המילה absorption – ספיגה, קליטה, היבלעות. אבסורפשן פירושו: תהליך ספיחת חומר אחד על ידי חומר אחר. בהקשר הספרותי, המונח מעלה על הדעת דימוי של הקורא נספח לתוך הנרטיב כמו גז או נוזל, נבלע וטובע בתוכו בו-זמנית. אז אם נבלעים או מסתפחים בצורה ספרותית? זאת אחת ההמשגות:
ריכוז. הרמה השטחית ביותר של היבלעות/absorption, שאופיינית לטקסטים לא-אימרסיביים שמקשים על הקורא להישאב לתוך העולם הספרותי, היא פשוט ריכוז עז.
מעורבות מדומיינת – הקוראת הופכת לסוג של סובייקט משוסע. מצד אחד היא נישאת לעולם הספרותי, אבל מצד שני, עדיין מסוגלת לחשוב עליו בריחוק אסתטי או אפיסטמולוגי.
היקסמות – מאופיינת בכך שהקוראת מפסיקה להרהר על איכות הטקסט, כיוון שהיא שקועה בו לחלוטין ולכן לא מייחסת עוד חשיבות לגירוי חיצוני.
התמכרות. הקטגוריה הזו, לפי ריאן, מכסה שני מקרים. א) גישתה של קוראת המנסה לברוח מהמציאות אבל לא ממש מצליחה להפוך את העולם הספרותי לבית מזמין משום שהיא חולפת על פניו במהירות רבה מכדי להנות מהנוף. ב) אובדן היכולת להבדיל בין עולמות ספרותיים לבין עולם המציאות.
מונח שלישי הוא transportation – תחבולה, תובלה, הגליה. התחושה שאני נישא.ת למקום אחר. למרות שהמונח מציין פסיביות מצד הקורא, הרבה פעמים נוטים להשתמש בו בכל זאת מפני שהוא מתאר היטב את החוויה של הקורא. למושג הזה נלווה לא אחת מושג הפרפורמנס, שמצביע על כך שהקורא שותף אקטיבי לחווית השהות בעולם הנרטיב. המחקר מציע לחלק את חוויית הטרנספורטציה לכמה חלקים:
מישהו (הטייל) נישא הרחק.
על ידי אמצעי תעבורה כלשהו (הספר).
כתוצאה מביצוע פעולות כלשהן (קריאה בספר).
הטייל עושה דרך כלשהי ומתרחק מהעולם שממנו הגיע.
המרחק הזה חוסם את גישתו להיבטים מסוימים של עולם המקור.
הטייל, שהשתנה מעצם המסע, חוזר לעולם המקור כשהוא "אדם אחר".
הטייל, למקרה שזה לא ברור, הוא הקורא. בהקשר זה שווה לחדד ולציין שהפעולה או הפעולות המאוזכרות בסעיף מספר 3 היא עצם ביצוע הנרטיב, מה שהופך את הקריאה מפעולה פאסיבית לאקטיבית. המרחק שאליו מטייל ההלך הוא כמובן העולם בין העולם האמיתי לעולם הסיפור, והנקודה החמישית מתייחסת לריחוק הנחוץ והמתבקש מהעולם האמיתי. הנקודה האחרונה רומזת שלחוויית הטרנספורטציה יש השפעה על מי שנחשף לנרטיב. לדוגמה, צופים שיוצאים מסרט אימה על כרישים עשויים לפחד ללכת לשחות בים למרות שכרישים הינם נדירים מאוד.
טרנספורטציה יכולה להיתפס גם כחוויה של flow (תכף בהרחבה) המלווה בהצבה של עצמנו בתוך עולם הסיפור, באופן שמכלה את כל המשאבים הקוגניטיביים שאנחנו יכולים להפנות לסביבתנו האמיתית.
דיברנו על flow (זרימה, רצף) והנה ההגדרה המדויקת יותר. פלואו הוא מצב, לא מאפיין או תהליך. פלואו, כך טוענים חוקרים מסוימים, קורה רבות במהלך קריאה וכך הוא מתואר:
תשומת הלב ממוקדת בגירוי ספציפי ומוקדשת לו במלואה.
פעולה ומודעות מתמזגים.
אנחנו מפסיקים לחשוש מכישלון.
מודעות עצמית נעלמת.
תחושת הזמן מתעוותת.
החוויה הופכת לתגמול של עצמה (אוטו-טלית).
רמה גבוהה של עניין מצד הקורא ולפיכך חוויה של היבלעות או פלואו תיתכן רק כשקיימת הלימת מיטבית בין כישוריו של הקורא, לבין האתגרים שמציב לו הטקסט. אסור שהעלילה תהיה שקופה מדי לקוראת מיומנת, או מבלבלת מדי לקוראת פחות מיומנת, אחרת לא תתרחש היבלעות ולא תהיה חוויה של פלואו.
המושג האחרון הוא נוכחות – presence. במונח זה מקובל להשתמש הרבה פעמים בהקשר של מציאות מדומה. אנחנו נוכחות (או לכל הפחות מרגישות שאנו נוכחות) במציאות שיצר עבורנו הסיפור. נכון, הנרטיב לא מוצג על מסך אלא מוקרן בדמיונו של הקורא (ולמעשה נוצר על ידו), אבל עצם המעורבות גורמת לנו לחוש כאילו התעתקנו לממלכת הסיפור.
ישנן מספר המשגות שונות של presence:
עושר חברתי סובייקטיבי או אובייקטיבי – החמימות או האינטימיות שמתאפשרות באמצעות המדיום.
רושם ריאליסטי – ריאליזם של אובייקטים, סביבה ואנשים בתוך המציאות הווירטואלית של הטקסט.
טרנספורטציה של העצמי.
אימרסיה פסיכולוגית/פרספטואלית – הרמה שבה משתמשי סביבה וירטואלית מעורבים או נבלעים בתוכה.
אינטרקציה עם ישויות בתוך המדיום – הרמה שבה משתמשים מתעלמים, בניגוד להיגיון, מהיותה של האינטרקציה עם ישויות בתוך הטקסט אינטרקציה מתווכת או מלאכותית.
לסיכום – אם אנחנו כותבים, קוראים, עורכים או סתם מהרהרים על ספרות, כדאי להכיר את המונחים האלה. אימרסיה, היבלעות, טרנספורטציה, זרימה, נוכחות – כולם שמות לתופעה שאנחנו מכירים מקרוב כקוראים וככותבים.
אם יש לכם דוגמאות לטקסטים שגרמו לכם לחוות את התחושות האלו – ספרו לי בתגובות. ואם בא לכם, אשמח גם לשמוע איך לדעתכם יוצרים אימרסיה באופן מעשי, בכתיבה.
