במבט ראשון, כתיבת פנטזיה נראית כמו התחייבות לחיים שלמים במחוזות הדמיון. ככותבי פנטזיה אנחנו מתבקשים לבנות עולם שלם מאפס, לחשוב על כלכלה, מערכת משפט, מבנה פוליטי, גאוגרפיה, שמות לכל הירחים בשמיים וכמובן: מערכת קסם שתהיה גם מקורית, גם מורכבת וגם לא תקרוס בפרק תשע בגלל חור עלילתי. למרות שכל האמור לעיל בהחלט עשוי להיות נכון, […]
בספרות, בקולנוע וגם במדיות אחרות, דמויות מעורפלות מוסרית (המוכרות גם כדמויות אפורות), הולכות ונהיות נפוצות יותר. הדמויות האלו חותרת תחת ההפרדה המסורתית בין נבלים לגיבורים והרבה פעמים פועלות במרחב שמקשה עלינו להעריך ולאמוד את פעולותיהן. מה בדיוק מגדיר דמות אפורה? האם זו נכונותה של הדמות לעשות דברים רעים למען מטרה טובה? האם זהו קונפליקט פנימי […]
בפוסט הקודם עשיתי כמיטב יכולתי להסביר מתי חשוב להשתמש בדימויים ותיאורים. תיאור, כך הסברתי, מייצר גרביטציה מסוימת – הוא מושך את תשומת הלב של הקורא, מאותת לו איך לקרוא את הסיפור ואיזו מידת חשיבות לייחס לעצם, לאירוע או לאדם המדוברים. ואולם, זה איננו תפקידו היחיד. לתיאורים ודימויים יש תפקיד חשוב נוסף, והוא יצירת נימה ואטמוספרה. […]
לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא? על מה הולך הכסף שמשלמים כותבים עצמאיים לעורכים עבור עריכת ספרם? איך נדע לבחור עורך טוב, ובעצם – איזה כלים יש לנו כדי לדעת שלא נפלנו על חאפר שיגבה מאתנו אלפי ועשרות אלפי שקלים, בלי לספק את הסחורה? כל אלה שאלות מצוינות, ואל כולן התייחס פוסט שפורסם אתמול בקבוצת סופרים […]
בימים כתיקונם (שכנראה לא יחזרו עוד), חלוקת העבודה בין הוצאות מסורתיות לבין בתי או חברות הפקה הייתה מאוד ברורה. הוצאות ספרים – מפיקות ומפיצות ספרים על חשבונן. חברות הפקה – מפיקות ולעיתים גם מפיצות ספרים, על חשבון הכותב.ת. החלוקה הזו הייתה ברורה, נוחה, אף אחד לא התבקש לשלם דמי לקטורה ושוק הספרים פרח (או לפחות […]
"מפת מציאות" היא מונח שמתייחס בדרך כלל לייצוג או מודל של העולם כפי שהוא מובן על ידי יחידים או קבוצות. זוהי מסגרת מושגית שעוזרת לאנשים להבין את סביבתם, את החוויות שהם חווים ואת והיקום בכללותו. בהקשר פילוסופי, דיונים על "מפת המציאות" עשויים להתייחס לשאלות על מהות המציאות עצמה, התפיסות והאמונות שלנו, והאופן שבו המודלים או […]
מפני שלא כל משוב באמת משמש כמקפצה לשיפור כתב היד, נשאלת השאלה איך נראים משובים יעילים באמת. אל תתבלבלו – לא כל משוב מועיל. אני די בטוחה שכל משוב הוא משוב שהכותבת תשמח לשמוע או לפחות תרצה לשמוע; רוב המשובים מחמיאים בדרך זו או אחרת (מישהו חשב על ספרי והגיב לו); אני אפילו מוכנה לסכם […]
למרות שכולנו יודעות שהחלטות מטופשות הן הרבה פעמים דרך לקדם עלילה שהייתה דורכת במקום אם לא הן, נדמה לי שעצם היכולת להצביע על טרופ קונקרטי (תמה/קלישאה נפוצה במיוחד שהפכה לקו עלילה מקובל) מפספסת את כל המקרים שבהם בחירות גרועות הן גם בחירה עלילתית מושכלת וגם בחירה ממשית של הדמויות. א.נשים לא תמיד עושים בחירות טובות. […]
כשהייתי יפה וצעירה (כלומר, אפילו יותר מהיום), הדבר האחד שממש שנאתי לעסוק בו ככותבת היה, ניחשתם נכון, כתיבת דיאלוגים. מרוב שנאה לדיאלוגים הפכתי את כל הסיפורים שלי לסוג של חיווי מרוחק. אחרי הכול, איך אפשר לכתוב סצנות שמתרחשות און-סקרין ומשקיפות על שתי דמויות (או יותר) בעודן פועלות, בלי לכתוב דיאלוג? אכתוב הכול כדיווח, אמרתי לעצמי, […]
המלצה שהרבה פעמים חוזרת על עצמה בקבוצות כותבים היא להימנע מחזרתיות. מילים שחוזרות על עצמן, ניסוחים רפטטיביים ואפילו משפטים שלמים שמופיעים שוב ושוב ללא שינוי יכולים להרוס סיפור. האבחנה הזו נכונה, אבל בהקשר הזה חשוב לשים לב לסוגים שונים של שימוש בשפה ובעצם, למטרות השונות שהשפה משרתת בתוך הטקסט שלנו. מצד אחד, שפה יכולה ויש […]
