בפוסט הקודם עשיתי כמיטב יכולתי להסביר מתי חשוב להשתמש בדימויים ותיאורים. תיאור, כך הסברתי, מייצר גרביטציה מסוימת – הוא מושך את תשומת הלב של הקורא, מאותת לו איך לקרוא את הסיפור ואיזו מידת חשיבות לייחס לעצם, לאירוע או לאדם המדוברים. ואולם, זה איננו תפקידו היחיד. לתיאורים ודימויים יש תפקיד חשוב נוסף, והוא יצירת נימה ואטמוספרה. […]
לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא? על מה הולך הכסף שמשלמים כותבים עצמאיים לעורכים עבור עריכת ספרם? איך נדע לבחור עורך טוב, ובעצם – איזה כלים יש לנו כדי לדעת שלא נפלנו על חאפר שיגבה מאתנו אלפי ועשרות אלפי שקלים, בלי לספק את הסחורה? כל אלה שאלות מצוינות, ואל כולן התייחס פוסט שפורסם אתמול בקבוצת סופרים […]
סיפור שהיה כך היה: קבלתי כתב-יד לקריאה. כתב היד עסק ברומן בין גיבור ברברי מסוקס, לנסיכה אלפית עדינה. בדיוק כוס התה שלי. התיישבתי לקרוא, ולמרות שעיניי בהחלט לא חשכו, כי מדובר בכותבת מוכשרת, משהו בטקסט היה יבש. אולם המחולות היה… סתם אולם מחולות. רצפת שיש. שדרת עמודים. סטנדרטי. השמלה שלבשה הגיבורה תוארה בשתי מילים, ועיקר […]
במסגרת הניסיון למקסם את האימפקט של "ניצוצות" וסתם בגלל שאני ממש אוהבת את עולם המערכה, מצאתי את עצמי כותבת (עם ובלי אור), סיפורונים שונים שמתרחשים בעולם של הספר. בסיפור אחד יוצאים גיבורינו להציל ילד חמוד ממשאלה שהסתבכה, בסיפור שני, שחר וסהר מטפלים במכונת כביסה סוררת ובסיפור אחר, סהר עד לגביית פרוטקשן של המאפיה הקסומה, וכצפוי […]
הדבר הראשון (באמת), לא השני, ולא החמישי וחצי שלמדתי כשהתחלתי לפרסם את הכתיבה שלי במרחב הציבורי, אי שם באינטרנט של 1999, הוא זה: מרגע שטקסט עזב את המגירה, הוא אינו מצוי עוד ברשותה של הכותבת. אנשים יכולים לאהוב את היצירות שלי. אנשים יכולים לשנוא אותן. אנשים יכולים לכתוב לי ביקורות קטלניות או לרמוז שאני מפגרת, […]
שם: יומנו של מכשףמחברת: Roni Londonאורך: 314 עמודיםקיים בדיגיטל, כספר מודפס ובקרוב גם כספר שמע! רוני היא חלק מקבוצה של ארבע תיכוניסטיות. כשיום אחד מחליטה שירה, הפלרטטנית שבחבורה, שהגיע הזמן לחבר חדש, רוני נרתמת לעזור לה. שירה רוצה לצאת עם אילון – הנער החדש והדי-מתבודד, ורוני נשלחת לגשש בעדינות. אילון, מצדו, לא הכי נלהב לשתף […]
שם: Urivaledמחברות: אשלין קיין ומורגן ג'יימסאורך: 406 דפים בגרסה המודפסתזמין ב-Kindle Unlimited העלילה בקיצור: גריידי ארמסטרונג הוא שחקן NHL (כלומר, שחקן הוקי מקצועי בליגת ה-NFL). הוא טיפוס די סגור ולא ממש חברותי, אבל אפשר להבין אותו. אחרי שהוריו נפטרו בתאונת דרכים בגיל 15, גריידי מתקשה מאוד לתת לעצמו להיפתח. השינוי קורה כשאחותו, ג'ס, מספרת לו […]
"הכתיבה," התעקש ידיד יקר בדיון שניהלנו לפני מספר ימים, "לא שייכת לאף אחד." כל מי שרוצה לכתוב יכולה, ויותר מזה – כל מי שרוצה להוציא לאור את יצירתו יכול גם הוא לעשות זאת. הקושי האמיתי טמון בהעמדת מוצר מוגמר איכותי. וכמו שאמר ידידי: "כתיבה טובה היא תמיד ולעולם תוצר של הרבה למידה ועבודה קשה". אף […]
הטענה העיקרית של (חלק מ)הדוברים השונים שמנסים להסביר כיצד ואיך התפתחה התודעה האנושית לכלל סובייקט (כלומר: איך הפכנו מחיות שלא מסוגלות לחשוב על עצמן כעל ישות עצמאית, לכדי הומו-סאפיינס שיודע להגיד "אני!"), אומרת פחות או יותר דבר כזה: כשאנחנו עושות משהו, פועלות למען מטרה מסוימת, פונות לדמות מסוימת או כותבות על עצמנו בצורה מסוימת, אנחנו […]
בימים כתיקונם (שכנראה לא יחזרו עוד), חלוקת העבודה בין הוצאות מסורתיות לבין בתי או חברות הפקה הייתה מאוד ברורה. הוצאות ספרים – מפיקות ומפיצות ספרים על חשבונן. חברות הפקה – מפיקות ולעיתים גם מפיצות ספרים, על חשבון הכותב.ת. החלוקה הזו הייתה ברורה, נוחה, אף אחד לא התבקש לשלם דמי לקטורה ושוק הספרים פרח (או לפחות […]
