בקניית יותר ממוצר אחד:
ספר דיגיטלי ב-52 ש"ח
ספר מודפס ב-01% הנחה!
שם: יומנו של מכשף
מחברת: Roni London
אורך: 314 עמודים
קיים בדיגיטל, כספר מודפס ובקרוב גם כספר שמע!
רוני היא חלק מקבוצה של ארבע תיכוניסטיות. כשיום אחד מחליטה שירה, הפלרטטנית שבחבורה, שהגיע הזמן לחבר חדש, רוני נרתמת לעזור לה. שירה רוצה לצאת עם אילון – הנער החדש והדי-מתבודד, ורוני נשלחת לגשש בעדינות.
אילון, מצדו, לא הכי נלהב לשתף פעולה עם רוני. הוא לא בקטע של שירה, הוא לא לגמרי בטוח מה רוני רוצה ממנו, ואחרי שבמשך שנים הוא נאלץ להסתיר את הזהות האמיתית שלו, די נמאס לו להמציא את עצמו בכל פעם מחדש. חשוב מזה: לפעמים האמת כל כך ביזארית, שדי בה כדי להרחיק אנשים. לפיכך, אילון מספר לרוני את האמת. הוא מכשף.
אלא שרוני לא צוחקת על אילון או מגלגלת עיניים. היא שוקלת את דבריו בכובד ראש ולבסוף מבקשת הוכחה. אילון מסכים.
במסגרת התוכנית של שירה, רוני מבקשת מאילון להצטרף אליה, אל הבנות ומעגל החברים הקרוב שלהן לחדר בריחה מפחיד במיוחד. אילון מסכים כדי לא לאכזב את רוני, והעניינים מסתבכים כשרוני ננטשת על ידי הדייט שלה, נתי, באמצע חדר הבריחה החשוך.
בעוד שאילון נחלץ להציל את רוני, החבורה כועסת מאוד על שירה. כחברתה של רוני, שירה אמורה לדעת שרוני, מי שננטשה בילדותה על ידי הוריה הביולוגיים, מפחדת מאוד מחושך. שירה מסרבת להתנצל, והבנות הכועסות מחליטות להפריד כוחות. בינתיים החבורה (מינוס שירה) יוצאת לסרט ומזמינה גם את אילון. גם הפעם העניינים מסתבכים ורוני מותקפת מינית על ידי נתי.
מה בדיוק קרה שם?
אם תשאלו את שירה, שסוף כל סוף אוזרת אומץ ומתנצלת, אילון בעצם ביקש מהדייט של רוני לתקוף אותה.
אם תשאלו את אילון – הוא יכעס עליכם כל כך שהוא לא יהיה מסוגל לדבר. למה שהוא יעשה דבר כזה?!
מה בעצם קרה? האם שירה משקרת? אולי אילון משקר…? ואולי-אולי-אולי… כולם אומרים את האמת? האם יתכן שמישהו משחק לשירה בזיכרון, למה זה קורה, והאם זה קשור, איכשהו, לאבא של אילון, נציג מכשפי הצפון בוועידת המכשפים הכללית?
את שארית הספר, החבורה מעבירה בניסיון לגלות מה בדיוק קרה, וכמובן מוצאת את עצמה מסתבכת בעוד ועוד הרפתקאות.
יומנו של מכשף מנסה להיות המון דברים בבת אחת. יש בו עולם קסום עם חוקיות פנימית, מערכות חוק ומוסדות משלו. בו זמנית, הוא מתרחש גם בעולמם של ה"סתמיים", וככזה מזכיר מאוד סדרות תיכון. יש בו אינטריגות ופוליטיקה פנימית, אבל חלק גדול ממנו מוקדש לניסיונותיהם של הגיבורים לנווט בקלחת החברתית של התיכון, מי מאוהבת במי, מי יצא עם מי, ומי אמר למי מה בדיוק. במקביל, לרוב הדמויות יש גם סיפורי רקע: אור היא בת לאב אלים וחיה בצל מערכת היחסים המתפרקת של הוריה. רוני מנסה לגלות מיהם הוריה הביולוגיים, גיל (בן-דודו של אילון) נשלח מהבית כדי לגור במשפחת הדודים שלו, בתקווה שיתמתן קצת ויהיה "קצת יותר כמו אילון", וגם לעידו ונדב יש סיפור רקע משלהם.
אני חייבת להודות שקצת הלכתי לאיבוד.
החלקים שאהבתי היו (אולי באופן קצת צפוי) החלקים הרומנטיים. מערכת היחסים בין רוני לאילון כתובה בחן ובעדינות, והייתי בעדם לכל אורך הדרך.
מצאה חן בעיניי גם העובדה שההרפתקנות הרומנטית של שירה לא מוצגת באור שלילי או הופכת אותה לדמות שלילית, ולמרות שבנקודה מסוימת, חשבתי ששירה עומדת להתגלות כסוג של נבלית, שמחתי לראות אותה מקבלת הזדמנות שנייה.
אהבתי גם את סצינת המערה. האתגרים השונים שהגיבורים נאלצים להתמודד איתם היו מעניינים ומקוריים, והתחברתי במיוחד לאופן שבו נקודת המבט האישית "צובעת" את החוויות של מי שמחזיק בה.
אה, גם "העיניים של גבריאל" הן רעיון מצוין בעיניי, שלא לדבר על המכשפה הזקנה הדי-צעירונת.
בניגוד לקוראים אחרים, לא ממש ראיתי את הטוויסט מגיע, אז בואו נניח שזה בגלל שרוני כותבת מוכשרת ולא בגלל שאני סתומה.
בצד הדברים שפחות אהבתי מצוי, בראש ובראשונה, ריבוי נקודות המבט. בספר יש הרבה דמויות ולמרות שאני די בטוחה שרוני הצליחה להכיר לי את רובן ולהבין איך פועלות מערכות היחסים ביניהן, עדיין היו דמויות שתפקידן בכוח פחות ברור לי (טל, עומר, נדב). אני חושבת שהספר היה ברור ונגיש יותר אם רוני הייתה מסתפקת בנקודות המבט של אילון ורוני.
עוד נקודה חלשה לטעמי הייתה המחסור בתיאורים. ורק כדי לחדד: אני לא חסידה גדולה של תיאורים. אני מאוד לא אוהבת ספרים שמנסים להאכיל אותי בכפית ומרגישים צורך ליידע אותי איך כל דבר נראה ומתנהג. מהבחינה הזו רוני עושה היטב את העבודה. מצד שני, כיוון שבכל זאת מדובר בעולם פנטסטי שמתקיים לצד העולם שלנו, הייתי שמחה לראות יותר בפירוט ויותר מקרוב איך הדברים עובדים. איך השולחן בספרייה של אילון מכין קפה? איך נראות העיניים של גבריאל? איזה עוד דברים קסומים קיימים אצל אילון בבית, ואי אפשר למצוא בבתים רגילים?
למרות נקודות החולשה שציינתי, אני מסכימה עם הביקורות שמצאו את הספר זורם, חמוד וקליל. האם יש לזה קשר שאני סאקרית של פנטזיה עברית? תצטרכו לנחש. בכל מקרה, אם עדיין לא קראתם, אני ממליצה בחום.
